להיות אמא בפעם הרביעית

מיליון דברים שונים

מיליון דברים דומים

עדין הרגישות העצומה קיימת, הפחדים, ההורמונים, עדין התהיות מה אני עושה נכון ומה לא,

עדין הגוף לא לגמרי החלים, אבל התינוקי רוצה כל הזמן על הידים,

עדיין בקושי יש רגע לעשות פיפי…

אבל

מבפנים אני אחרת,

חזקה יותר, בטוחה יותר, מוקירת תודה יותר.

מסביבי מעגל מדהים של משפחה וחברות,

כל העולם שלי.

גם המטופלות האהובות שלי, ששולחות גם הן עצות ואהבה,

ואת כולן אני שואלת ומתעניינת,

איך הרדמת את התינוק, ואיך הנקת ומה עשית פה ומה שם,

ואת כל התשובות אני מכניסה לשק שלי ומשתמשת ונעזרת.

וגם נוספו שלושה אחים גדולים שגם הם הכוח שלי וגם הם עוזרים ומקילים וגם מעצבנים לעיתים

(עמית : " אמא , את לא מחזיקה את הראש כמו שצריך!!")

אני יודעת שלא הייתי האשה בת ה36 מהתמונה של אתמול מבלי לעבור את התמונה הראשונה. אז תודה לך, יעל של שנת 2011 שעברת את הקושי הגדול בחודשים הראשונים עם עידו. תודה שגם אז שאלת ונעזרת ועשית את כל מה שיכולת, תודה שלמדת שלצאת מהבית שומר אותך שפויה, תודה שקראת לעופר לבוא מיד כשידעת שאת עוד רגע יוצאת מדעתך.

חיבוק גדול לכל האמהות, בפעם הראשונה ובפעמים הבאות. 

אוהבת, יעל