מחשבות על אימהות

הדברים שלא מדברים עליהם בקורס הכנה ללידה

כשמגיעות אלי מטופלות בהריונן הראשון או אחרי לידה, ואנחנו מתחילות לדבר על אימהות, יש בי חלק שרוצה להפסיק את הטיפול, לשבת האחת ליד השנייה ורק לשוחח. כמה יש לומר! בקצרה יש לומר – את נהדרת. את עושה כמיטב יכולתך. שמרי גם על גופך ונפשך תוך כדי. בקשי עזרה. אם תוכלי לעבור את מסע האימהות הזה בסביבה תומכת, משפחה, חברים, זה יעזור כל כך. תעשי טעויות ותלמדי מהן. ומה עוד? כל אמא שונה, וזה בסדר.

למה אני כותבת פוסט על אימהות?

אחרי שנולד בני הבכור, עידו, הרגשתי כיצד הזהות שלי התפרקה לגורמים והיה עלי להרכיבה מחדש. התהליך הזה, של מציאת אני האמא, הוא תהליך של שנים, תהליך של עליות וירידות, עצב ואושר, תהליך שגם עכשיו, כשעידו בן 11 ואחריו שלושה נוספים, אני עדין ממשיכה לפסוע בו, ולהנות מהעוצמות שהוא נותן לחיי.

זה לא פשוט להפוך לאימהות. הדבר מעורר אצל רובנו חששות רבים, מהשינוי, מההקרבה, מהאחריות. כל זה כמובן במקביל לאושר, לסיפוק, לאהבה וכו'. לא רק לפני לידה ראשונה אנחנו חוות סערת רגשות כזו (כמובן שההורמונים גם משפיעים) אלא גם לפני לידות נוספות.

כשאני מספרת לאנשים שיש לי ארבעה בנים, התגובה האופיינית היא 'ואו', ואז מגיעות התגובות האחרות, כשהנפוצה בינהן היא:  'זה בטח הרבה בלאגן, הרבה רעש', ואני תמיד עונה באותה הדרך, 'הם דווקא די רגועים, הבנים שלי', והם אכן רגועים. בכל זאת הסלון מלא בהרי געש, השטיח הוא לבה, ולכן יש לקפוץ מספה לספה וכשהם הולכים ממקום למקום בבית, אין להם יכולת לצעוד מבלי לכדרר כדורסל תוך כדי (: וכן, הם מצריכים הרבה זמן, השקעה, מחשבה ו…הרבה מהכל.

אני אוהבת להיות אמא לבנים ועל אף שבהרצאות אני תמיד אומרת שהדבר מצחיק, להיות פיזיותרפיסטית רצפת אגן לנשים, עם ארבעה בנים, לא הייתי מחליפה את שקיבלתי לעולם. התלבטתי פעמים רבות האם ואיך לכתוב את המחשבות שלי על האימהות. בעבר היה לי בלוג שזה היה נושאו העיקרי. בכל מקרה, אם הדחף לכתוב בוער בי, אני בדרך כלל שולחת את מילותיי לעולם, בתקווה שיוכלו להקל על אדם כלשהוא. אז אם את עומדת לצאת למסע הזה בעצמך, או שאת צועדת בו כרגע, אני מקוה שהדברים שכתבתי ירגיעו אותך וימלאו אותך תקווה->

12 מחשבות על אימהות

1. לא תמיד תדעי מהרגע הראשון איזו אמא את. מהן הכוחות שלך. זה בא עם הזמן. לאט לאט תלמדי לקבל את עצמך גם בהורות כפי שאת ולאהוב את מה שאת נותנת לילדים.

2. וכמובן, גם לשחרר את מה שאת לא נותנת לילדים. אני גרועה בלשחק. בהתחלה הייתי נאבקת בכך ומרגישה אשמה. היום אני יודעת, כוחי הגדול בנתינת אהבה, לקרוא יחד, ללמוד יחד, לחוות חוויות, להעשיר את עולמם ובתקווה לעזור להם להפוך לאנשים טובים.

3. יש המון מידע בעולם הגדול של האינטרנט. לעיתים זה בלתי נסבל. יש כל כך הרבה דעות שונות ולעיתים מנוגדות. איך להרדים? האם לאפשר ממתקים בבית? כמה מסכים? כשהייתי אמא צעירה, היה לי מאד קשה עם זה. איך אני אמורה לבחור?  בסופו של דבר, כשעודף המידע היה לי מתסכל ומציף מדי, הייתי יוצאת מקבוצות בפייסבוק או בוואטסאפ ולוקחת הפסקת מידע. לא רציתי לדאוג כל הזמן אם אני עושה את הדבר הנכון.

4. כשאנחנו רואות בילדים שלנו תכונה/ הרגל שמדאיגים או מפחידים אותנו, אנחנו חושבות שזה לא ישתנה בעולם. הוא תמיד יהיה פרפקציוניסט, הוא תמיד ינשך ילדים בגן, תמיד יהיה לו קשה להפרד ממני, הוא תמיד יאכל כל כך גרוע…. הדאגות אינסופיות! אבל הילדים שלנו משתנים כל הזמן! משתבחים כמונו. התהליכים לוקחים זמן. מה שעבדנו עליו בגיל שנתיים, אולי יתממש בגיל שבע. צריך להמשיך לעבוד, בצעדים קטנים, להמשיך למסור את המסרים שאנחנו רוצות ובסופו של דבר, הדברים קורים.

5. ולפעמים הם לא קורים. לפעמים חלק מהתהליך והמסע, הוא לקבל אותם כפי שהם. גם מבחינת מראה וגוף, גם מבחינת תכונות אופי.

6. בכל מקרה התהליך שבו הם הופכים יותר ויותר הם עצמם. מגלים את האהבות שלהם, הוא תהליך מטורף. זה מרגש לחזות בכך! אולי הדבר המרגש ביותר.

7. כל הזמן יש אתגרים חדשים איתם. אתגרי בריאות חדשים, אתגרי חברויות חדשות, אתגרי לימוד חדשים. כל הזמן כל הזמן כל הזמן. כמה מייאשות יכולות להיות מחלות ילדים. איך כל הזמן השגרה משתנה. אי אפשר לדעת איך יעבור הלילה, איך יעבור הבוקר, מתי יקראו לי לאסוף. לומדים לחיות עם השינויים הבלתי נגמרים האלו. לא לראות אותם בתור דברים רעים יותר, אלא בתור חיים. ג'ון ריברס אמרה: "אני נהנית מהחיים כשדברים קורים. לא אכפת לי אם אלו דברים רעים או טובים. זה אומר שאת/ה בחיים."

8. את יכולה לחלום חלומות לעצמך. מן הראוי שתחלמי. מן הראוי שתגשימי. אפשר להגשים חלומות גם בתור אמא.

9. כל אחד מהילדים כל כך שונה. מה שעבד עם האחד לא עובד עם השני. לכן הורות יכולה להיות קרקע מדהימה ליצירתיות.

10. ברגעים שאת מרגישה שמשהו לא מסתדר לך – אצלי זה קרה כשהילדים כל הזמן רצו ללכת לחברים, שזה דבר נהדר אבל פתאום הפריע לי, ביליתי חודש במחשבה איך לגרום לבית (ולי) להיות יותר אטרקטיביים. היו דברים שלי (אישית לגמרי) לא התאימו, כמו בית שיש בו את הטלוויזיה הכי גדולה, פלייסיטישן וכו', וגם אני לא אמא שמבשלת תמיד את האוכל הכי טעים, אז הייתי צריכה לחשוב איך אני רוצה להיות אטרקטיבית, לתכנן צעדים בדרך לשם, להודיע לילדים ולאז ליישם. כשיש מודעות וכוונה דברים עובדים ואם משהו פתאום לא מסתדר לך — תמצאי דרך לשנות.  

11.   היו נקודות רבות במהלך מסע הזה, שבהן הרגשתי תחושות קשות כלפי האימהות. שתהיתי לאן הייתי יכולה להגיע אחרת. שרציתי דברים אחרים. שחשתי ניגוד בין הרצונות שלי, החלומות שלי לעצמי, לבין היכולת שלי להגשים אותם כאמא לארבעה. גם את זה חשוב בעיניי לומר.

12. אם קשה לך ואת צריכה עזרה, אל תהססי לפנות לאנשי מקצוע. ואם את לא יודעת לאן לפנות, אנא כתבי לי הודעה.

וטיפ אחרון שתמיד עובד (אצלי) כשאני רוצה לגרום לאחד הבנים לדבר על רגשות… אני אומרת לו, אני אספר לך סיפור על ילד, ואתה תספר לי איך הוא מרגיש. ואז הם עונים. ואני שואלת ומה עוד? ומנסה לשתוק ולהקשיב.

פוסט שכתבתי על ההבדל בין אימהות בפעם הראשונה לאימהות בפעם הרביעית